Inundaciones

LOS ACONTECIMIENTOS SON REALES. LOS NOMBRES DE LOS PERSONAJES FUERON CAMBIADOS.

Por Sarah Gelb 

TEL AVIV

2009

Escribo estos versos, que han salido de mi corazón, de mi razón. Son el resultado y el homenaje a un gran amor, tan grandes como el cosmos y tan pequeño como la sabia de las hojas, pero siempre existente.

Me miraba y se reía. Al comienzo no entendía si se burlaba por algún motivo, o si eran los nervios que la hacían reírse. Le hable, y así comenzó esta historia.

Nuestros inicios fueron en  el molino de Pérez, ahí, sus ojos verdes me inundaban entre la gramilla y las canteras,  me hablaban, se reían como de costumbre, y le decían a su boca que besara a mi boca. Su amor fue el amor de mi vida, me lo concedió sin condiciones, la pureza de nuestro amor era un contrato que no necesitábamos firmar más que con un “te quiero”.

En esos días éramos estudiantes de nutrición, dos almas perdidas que nadaban libremente por la ciudad, abrazados, felices, sin pasado reciente.

Nos gustaba caminar desde el hospital Manuel Quintela hasta Blanes y Ramírez. Atravesar el parque con nuestras manos fundidas, o bien mi brazo posado muy suavemente en su hombro, con su beso en mi mejilla. Llegábamos a dieciocho de julio y me gustaba que la miraran mientras ella ni se daba cuenta por tener esa manía de colocar sus ojos  en mi. Tomábamos Blanes hasta Ramírez. Cuando entrábamos a su edificio a veces hacíamos el amor en las escaleras, apurados, asustados por la vecina “antenas de saeta”.

Su dormitorio estaba separado del departamento, en el patio del fondo de la planta baja. Era pequeño, caluroso, con un baño sin agua, que en el momento no nos importaba. Los días de enero quemábamos más de 600 calorías amándonos. Ella subía las escaleras hasta la cocina del departamento para traerme algunos bocadillos y dos litros de agua sin gas.

En las tardes libres íbamos a la plaza del Parque Rodo, caminábamos, y a veces no nos percatábamos de todo lo que caminábamos con el síndrome del amor. Ese amor que luego fue total. El día de mi cumpleaños veinticinco la invite a casa por primera vez, estaba muy emocionada, con sus ojos brillosos, felices de saber que la había aceptado completamente en mi vida. Desde ese momento comenzamos a estar más unidos, dormíamos en mi cama de una plaza tres o cuatro veces por semana. Yo la acompañaba a la parada del ómnibus por la mañana, en la tarde nos encontrábamos en la escuela de nutrición, y nuevamente ella me preguntaba si podía quedarse otra noche más.

Este amor se fue sin aviso. Por mucho tiempo trate de comprenderlo, de saber el motivo, todas las causas y condicionantes. Todo fue en vano menos para el tiempo que gozo viendo como se me iba la vida queriendo entender algo que nunca iba a entender.

La fractura fue enorme para los dos. Leticia  perdió parciales y exámenes, se estanco en la carrera. La veía muy poco por el piso 13, y cuando la veía me daba cuenta de todo lo que la quería, su mirada era triste, pedía piedad, no verme mas. Por un tiempo no la vi, hasta que un día apareció, con unos diez quilos de mas, su mirada era de tristeza.

Pasaron los meses y Leticia decidió dejar la carrera, seguir trabajando para ver como le iba en la vida.

Perdí todo contacto con ella. Tres años sin verla hasta ayer. Estaba hermosa, reluciente, se notaba en su caminar que había vuelto a ser la misma de siempre. Cabeza en alto, riendo, inundando praderas como antes. Fue un momento de 30 segundos que me cegó hasta el día de hoy que comencé a escribir. Ella  no me vio, e igual me inundo.

Estos son los versos, a ti, Leticia, con todo mi amor.

Te has reído de mí

Porque he comido manzana

Aprovecha este receso

Es el ultimo día que payaso soy

Voy a comerte viva y

No me entiendas mal

Quiero besarte en el parque

Y quiero una sonrisa de postre

Tienes novio, lo se

¿Acaso el te quiere?

¿Si?

Tendré que esforzarme

Eres muda de apariencia

Eres soprano en mis ojos

Me los astillas, me dejas ciego

De tanta belleza que voy viendo

En ese momento Leticia termina de leer la carta,

Me mira, y esta vez, termina por dejarme completamente ciego.

He criado ardillas en tu ombligo

Aún no admites que te gustan

No, nadie me lo contó

Lo supe al ver tu vientre

Te cosquillean cuando caminas

Y provocan una sonrisita en ti

No, te juro que nadie me lo contó

Fue pura intuición lo mío

Tienes miedo de rascarte tu vientre

De lastimar a tus ardillitas

Si, ya se que te agradan

Lo supe cuando vi tu vientre

Las ardillitas lo van moldeando

Te mantienen en excelente forma

Si, vi tu vientre ayer

Cuando levantaste tu blusa

“es un buen lugar para nostras”

Y seguí el consejo de mis amigas.

Por primera vez luce bien

El cementerio del buceo

Su parada la ilumina dios

Y estas vos, esperándome

Son las dos de la mañana

Tus amigas ya se van

Te Reis, te sonrojas, me saludas

Y decidimos caminar

Clapton lo relata igual

“maravillosa esta noche”

De enero que nos acompaña

Solo tu voz rechina a las estrellas

Tu voz es baja y aguda

¿Será así toda la noche?

Creo que no me acostumbrare

Pareces una niña de diez años.

A las estrellas les duelen sus oídos

Deciden partir antes de tiempo

En este momento no me importa

Quiero besarte ahora, lo merezco

He sido más fuerte, que las mismas estrellas.

Nuestras primeras miradas crearon el Big Bang

Con el comenzó la expansión que muchos dudaron

 Hasta q la verdad lo humillo

Los sentimientos nacieron uno a uno

Se crearon las caricias, los besos, las ansias

De pronto la fuerza se descubrió,

Nos mantenía en plena armonía y paz

No somos el centro Leti, pero estamos vivos.

Se que el universo en algún momento morirá

Pero tenemos toda una vida.

Cuando me miras

Yo nado por tu río

Por tu sonrisa que me inunda

Desprolija hasta en eso

Que no pide permiso

Solo ríe cuando me ve.

Y viene viene con fuerza

A nutrir las raíces

Que hasta hace poco secas estaban

Ahí por tu río

Luego de tanta agitación

En mi hombro como charquito

Inmóvil, nutriendo mis raíces

Y esta feliz, y estoy feliz.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

¿Podes fingir tu amor

En días que me extrañas?

¿Podes hablar sonriendo

Cuando tenes mi media risa?

¿Comer tus pastas favoritas

Cuando hay algo nuevo que probar?

¿Podrás?

Creer en tus idiomas

Aparte de nuestro primer “hola”

¿Podrás?

¿Creer en la falsa publicidad

De algún tonto engreído y burdo?

¿Y tus ojos podrán con los días

Que me imaginan llegando?

¿Y florecer en cada primavera

Como yerba buena para otro?

¿Volver a vibrar con una piel

Que te torture y sea solo para vos?

¿Podrás?

Se han rotos los espejos

Con tu aguda voz

Se han quemado los focos

Con tu aguda voz

Se han cortado los teléfonos

Se han ensordecido las estrellas

¿Queda algo?

¿Queda alguien?

Hagamos el amor.

 La niña de tu alma

¿Donde esta?

Las inundaciones de tus ojos

¿Donde han ido?

La frescura de tu risa

¿Por que se apago?

El amor que me tenías

¿Por que murió?

¿Donde están?, ¿ha donde se han ido?, ¿por que?, ¿por que se pago tu risa?, y dime la verdad, ¿murió el amor que me tenias?

Tu boca son piedras que golpean mi cabeza

Secas, sin musgos, son rocas secas

Eso es tu boca en mi cabeza.

No te hagas la distraída

Ni mires hacia el costado

No me vengas con fachadas

Que sabes de mi joven belleza

De mi desesperación viril y agitada

Ven abierta como orbita con tus brazos

Atráeme y no me dejes ir

Usa tu boca como piedras

Párteme la cabeza, Déjame inmóvil.

Tus brazos son una orbita

Que mantiene mi naturaleza en armonía

Que cuando quieren me atraen

Y soy incapaz de escapar

Tus brazos son orbitas

Gobernadas por tu corazón

El gran dios del universo

Que hoy en día, se nos porta bien.

El camino a envejecido

Tiempo hacia que no lo veía

Ni siquiera me a reconocido

Creo que esta viejo y cansado

Tal vez seas que no quiere saludarme

Y este enfadado porque no la he traído

Si es así, no creo que me pueda perdonar

Era parte de su vida como de la mía.

Tal vez ya no tenga patitos como los tuyos

Ni perfume que desafíen a los eucaliptus

La mirada tierna que haga florecer

Que viniera con susurros que lo hicieran renacer.

El camino no tiene flores en primavera

Todas han sido pisoteadas por palomas

Que se burlan del camino como del amor

Que se aprovechan de los vencidos para comer.

Me culpara toda la vida por esto

He matado lo más hermoso de su tarde

Y a cambio le he traído palomas

Que ahora me miran mientras camino.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

¿Me acompañas?

¿Me acompañas?

Tengo un camino lleno de higueras

Con sus frutos verdes

Quiero probarlos ya

Quiero probarte ya

¿Me compañas?

Tengo el mar casi en frente

Es cuestión de abrir las persianas

Quiero que lo veas

Quiero verte a la mañana

¿Me acompañas?

Quiero reírme de las palomas

Con sus sentidos desorientados

Quiero que envidien

Quiero que sufran

¿Me acompañas?

Será solo un par de minutos

Mientras que te beso

Prometo dejarte

Prometo no volver

Las cortinas permanecieron cerradas
La luz entro por el mismo lugar de siempre
Iluminando la cama con vos echada arriba
Tal vez alguna nube hacia parpadear a los rayos
Y eras vos, estabas vos, eras vos en ese momento
El amanecer desde la luna.

שטפונות
אירועים אמיתיים. שמות הדמויות שונו.
על ידי שרה גלב
תל אביב
2009






אני כותב שורות אלה, אשר הותירו את לבי, הסיבה שלי. הם תוצאה ו מחווה אוהבת גדול כמו היקום, קטן כמו ה-SAP של עלים, אבל זמין תמיד.
צפיתי וצחק. בהתחלה לא הבנתי אם כיף מסיבה כלשהי, או אם זה היה עצבים כי גרם לה לצחוק. אנחנו מדברים, וכך החל את הסיפור.
התחלות שלנו היו במפעל פרז, ואז, עיניה הירוקות מהדשא ומחצבות מוצף, דיברתי וצחקתי כרגיל, ואמר לו לנשק את פיה אל פי. אהבתו היתה אהבה של החיים שלי, נתנה לי ללא תנאי, את הטוהר של האהבה שלנו היה חוזה כי לא היה צורך לחתום יותר "אני אוהבת אותך."
באותם ימים היינו סטודנטים של תזונה, שתי נשמות אבודות השחייה באופן חופשי בעיר, מחבקת, שמחה, לא את העבר האחרונות.
אהבנו ללכת מן החולים מנואל Quintela כדי Blanes ו רמירז. לטייל דרך הפארק בידיים שלנו מומסת או בעדינות רבה נח זרועי על כתפו, שלו נשיקה על הלחי שלי. 18 יולי הגענו ואני רוצה להיות הביט כפי שהיא מודעת או שיש מנהג לשים עיניהם אותי. לקחנו Blanes כדי רמירז. כשנכנסנו לבניין בזמנים עשינו אהבה על המדרגות, מיהרה, מפוחדת ידי השכן "אנטנות הבריח."
השינה שלו היתה נפרדת ממחלקת, בחצר האחורית של קומת הקרקע. הוא היה קטן, חם, עם אמבטיה בלי מים, אשר באותה עת לא היה משנה. הימים של חודש ינואר שרפנו מעל 600 קלוריות לאהוב. היא עלתה במדרגות אל מחלקת המטבח להביא לי כמה חטיפים שני ליטרים של מים ללא גז.
בשעות אחר הצהריים יצאנו לדרך כדי דל פלאזה Parque Rodo, הלכה, ולפעמים לא percatábamos כולנו כי הלכנו עם תסמונת של אהבה. כי האהבה שהיתה סך מכן. ביום ההולדת שלי הזמנתי 25 הביתה בפעם הראשונה, התרגשתי, העיניים הנוצצות שלו, ישמח לדעת כי הוא קיבל באופן מלא בחיים שלי. מאותו זמן החל להיות מאוחדים יותר, אנחנו ישנו במיטה שלי עבור אחד שלוש או ארבע פעמים בשבוע. ליוויתי אותה לתחנת האוטובוס בבוקר, צהריים היינו תזונה בבית הספר, ושוב היא שאלה אותי אם הוא יכול להישאר עוד לילה.
אהבה זו היתה ללא הודעה מוקדמת. במשך זמן רב בניסיון להבין, לדעת את הסיבה, את כל הסיבות והתנאים. כל זה היה לשווא, אלא אם הזמן אני נהנה לראות כפי שהייתי רוצה להבין את החיים שלעולם לא מבין.
השבר היה עצום עבור שניהם. לטיסיה איבד בחינות חלקית, המירוץ הוא הדוק. הוא ראה את הקטן לרצפה 13, וכשהוא ראה אותי להבין את כל שהוא אוהב אותה, עיניו היו עצובות, התחנן לרחמים, אבל לא אותי. במשך זמן לא ראיתי, עד שיום אחד, עם חמישה קילוגרמים של יותר, עיניו היו עצובות.
חודשים חלפו ו לטיסיה החליט לעזוב את המירוץ, להמשיך לעבוד ולראות איך זה קורה בחיים.
איבדתי כל קשר איתה. שלוש שנים בלי לראות אותה עד אתמול. היא היתה יפה, זורחת, אתה יכול לראות ב הילוכו כי הוא מעולם לא היה כמו תמיד. ראש למעלה, צוחק, הצפה המישורים כמקודם. זה היה זמן של 30 שניות, כי סינוור אותי עד עצם היום הזה התחלתי לכתוב. היא לא ראתה אותי, והציף רק לי.
אלו הם הפסוקים, אתה, לטיסיה, עם כל אהבתי.















אתה כבר צחקו עלי
משום שאכלתי תפוח
נצל את היתרון של הפסקה הזאת
זה היום האחרון אני ליצן



אני יאכל אותך חי
אל תבינו אותי לא נכון
אני רוצה לנשק בפארק
ואני רוצה לחייך קינוח



יש לי חבר, אני יודע
אולי הוא אוהב אותך?
כן?
אני צריך לעבוד קשה



האם אתה מחפש מטומטם
אתה סופרן ב עיני
הייתי צ 'יפס, תן לי עיוור
יופי כזה, כי אני רואה



באותו זמן לטיסיה מסיים לקרוא את המכתב,
אני מסתכל, והפעם, בסופו של דבר משאיר אותי עיוורת לגמרי.


















שהעליתי סנאים הטבור שלך
ובכל זאת אתה מודה שאתה אוהב



לא, אף אחד לא אמר לי
ידעתי לראות את הבטן שלך



לדגדג אותך כשאתה הולך
ולעורר חיוך אתה



לא, אני נשבע לך שאף אחד לא סיפר לי
שלי היתה אינטואיציה טהורה



אתה מפחד לגרד את הבטן
להרוג סנאים שלך



כן, אני יודע שאתה אוהב אותם
ידעתי כשראיתי את בטנך



הסנאים הולכים הצורה
שמור לך בכושר מצוין



כן, ראיתי את הבטן שלך אתמול
כאשר אתה מרים את החולצה שלך
"הוא מקום טוב כדי נוסטרו
ואני בעקבות עצתו של חברים שלי.









בפעם הראשונה נראה טוב
הצלילה הקברות
אלוהים עשה להאיר להפסיק שלך
ואת אלה אתה, מחכה



הם 02:00
החברים שלך הם הולכים
רייס לך, לך להסמיק, אתה מברך אותי
והחלטנו ללכת



קלפטון אומר את זה כמו
"נהדרת הלילה"
ינואר מלווה אותנו
שלך רק קול חריקה של כוכבים



הקול שלך הוא נמוך אקוטי
האם זה כל הלילה?
אני לא חושב שאני אתרגל
את נראית כמו ילדה בת עשר שנים.



כוכבים יפגע האוזניים
החלטת לעזוב מוקדם
בשלב זה לא אכפת לי
אני רוצה לנשק אותך עכשיו, מגיע לי
הייתי חזק, כי אותם כוכבים.






הצצה ראשונה שלנו יצר את המפץ הגדול
עם התרחבות שהחל רבים פקפקו

 אז האמת תהיה q עניו
רגשות נולדו 00:59
הוא יצר את לגעת, לנשק, השתוקקות
לפתע הכוח התגלה,
אנחנו כל הזמן בהרמוניה ושלום
Leti הם לא במרכז, אבל אנחנו חיים.
היא שהיקום ימות מתישהו
אבל יש לנו את כל החיים.



כשאתה מסתכל עלי
אני שוחה בנהר שלך
עבור החיוך שלך שממלא אותי
עמוס על זה
לא לבקש רשות
סתם צוחק כשהוא רואה אותי.



ו הבא מגיע לשלטון
לטפח את השורשים
כי עד לא מזמן היו יבשים
שם הנהר שלך



אחרי כל כך הרבה מהומה
כמו שלולית על כתפי
עדיין, להזין את השורשים שלי
ואת זה מאושר, אני מאושרת.
-------------------------------------------------- -------------------------------------------------- ------



אתה יכול לזייף את האהבה שלך
על ימים כי אתה מתגעגע אלי?



אתה יכול לדבר מחייך
כאשר יש לך חצי חיוך שלי?



לאכול פסטה האהוב עליך
כאשר משהו חדש כדי לנסות?



אתה יכול?



תאמין בשפה שלך
מלבד הראשון שלנו "שלום"



אתה יכול?



"האמונה פרסום כוזב
ב שחצן מטופש ומגושם?



והעיניים שלך עשוי להיות עם הימים
אני מתאר לעצמי הקרובים?



וכל פורחים באביב
באשר מנטה אחרת?



לחזור לרטוט עם עור
עינויים לך הוא רק בשבילך?



אתה יכול?


















מראות נשברו
עם קול נלהב שלך



נורות נשרפו
עם קול נלהב שלך



טלפונים נותקו
כוכבים כבר החרישו



האם יש משהו שמאל?
האם יש מישהו עזב?
בוא לעשות אהבה.
















 הילדה של נשמתך
איפה זה?



מציפים את העיניים
לאן הם הלכו?



את הרעננות של הצחוק שלך
כיצד לכבות?



את האהבה שיש לי
למה הוא מת?



איפה הם, לאן הלכת?, למה?, למה אתה משלם הצחוק שלך?, ולומר את האמת, מת על אותה אהבה בשבילי?






הפה שלך הוא מכה אבנים בראשי
יבש, טחבים אין הם סלעים יבשים
זה הפה שלך על הראש שלי.
אין מעשה מוסחת
או להסתכל לצדדים
אל תיתן לי חזיתות
אתה יודע יופי הצעיר שלי
ב גברי הייאוש שלי סוערים
בואו לפתוח את הזרועות כמו מסלולים
צייר לי ולא נתן לי ללכת
השתמש בפה כמו אבנים
ראש Partem, תן לי עדיין.






זרועותיך הן במסלול
זה שומר על האופי שלי בהרמוניה
כי כאשר הם רוצים למשוך אותי
ואני לא יכול לברוח



הזרועות שלך הם מסלולים
נשלט על ידי הלב שלך
האל הגדול של היקום
היום, אנחנו ומחונכת.









הדרך הישנה
מדי פעם לא רואה
לא מוכר אפילו לי בבית
אני חושב שזה זקן ועייף



אולי אתה לא רוצה להגיד שלום
ועל זה כועס כי אני לא הביאו
אם כך, לא חושב שאני יכול לסלוח
זה היה חלק מהחיים שלו לשלי.



אולי אין לך רגליים כמו שלך
או בושם כי אקליפטוס האתגר
המראה רך אשר ללהוט
לבוא בלחישות לעשות מחדש כל כך.



הכביש אין פרחים באביב
כל כבר נרמס על ידי יונים
כיף ביצוע של הדרך כמו האהבה
ניצול של המנוצחים לאכול.



אני מאשים את זה כל החיים
אני הרגתי את היפה ביותר של המנוח
ובתמורה הבאתי יונים
עכשיו תסתכל עלי כשאני הולכת.
-------------------------------------------------- -------------------------------------------------- ------
אתה בא איתי?
אתה בא איתי?
יש לי הכביש מלא של עצי תאנה
עם פירות ירוקים
אני רוצה לנסות
אני רוצה לטעום
האם החברה?
יש לי הפוך כמעט את הים
זה עניין של פתיחת תריס
אני רוצה לראות
אני רוצה לראות בבוקר
אתה בא איתי?
אני צוחק על היונים
עם חושיו מבולבלים
אני רוצה קנאה
אני רוצה לסבול
אתה בא איתי?
זה יהיה רק ​​כמה דקות
בעוד אני מנשקת אותך
אני מבטיח לתת
אני מבטיחה לעולם לא





















הווילונות היו סגוריםהאור נכנס דרך המקום הישן אותוהדלקת את המיטה איתך המגרש עדאולי תג למצמץ קרניוגם היה לך, היית שם, היית באותו זמןאת הזריחה של הירח.